ע"פ 436/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לשני מערערים שהורשעו באונס בנסיבות מחמירות ובאונס במרמה של מטופלת בבית חולים לחולי נפש בבית משפט מחוזי בירושלים. הסוגיות העיקריות שעלו בערעור היו הרשעת המערערים בשורה של אישומים הנובעים ממעשה אחד, השימוש באמירתו של מערער אחד כנגד משנהו וקבילות עדותו של רופא ביחס לתיאור העבירה על ידי הקורבן. בית המשפט קבע כי בעוד שמעשה אחד יכול להסתיים בהרשעה במספר עבירות, ניתן להטיל עונש כולל אחד בלבד. בנוסף, נקבע כי אמירה מחוץ לכותלי בית המשפט של נאשם יכולה לשמש כראיה נגדו, אך לא נגד נאשמים שותפים. באשר לעדותו של הרופא, קבע בית המשפט כי היא אינה קבילה לפי סעיף 10 לפקודת הראיות משום שלא הייתה זו ההזדמנות הראשונה של הקורבן להתלונן על התקיפה. על יסוד חומר הראיות, היו המערערים שותפים להפרת סעיף 346 לחוק העונשין, המגדיר תקיפת אישה פגועה בנפשה כעבירה פלילית. בית המשפט ביטל את ההרשעה באונס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345, אך אישר את ההרשעה באונס במרמה. בית המשפט דחה בדעת רוב את הערעור על גזר הדין, ואילו השופט כהן הציע עונש מופחת לשני המערערים בשל נסיבות מקלות. פסק הדין, שאישר את ההרשעות אך הבהיר את העקרונות המשפטיים המתאימים, המחיש את חומרת העבירה ואת הצורך בענישה מידתית, במיוחד בהתחשב בפגיעותו של הקורבן.