ת"א 55504-07-15

תקציר

הסכסוך בין אלכס ללקסל נסוב סביב עסקת נדל"ן הכוללת תוכנית שינוי לחלקת קרקע. אלכס טען כי לקסל הפרה את החוזה בכך שהעדיפה תוכנית אחרת, ואילו לקסל טענה כי החוזה בטל משום שלא ניתן היה לאשר את התוכנית המקורית. שאלת המפתח הייתה האם ניתן היה לאשר את תוכנית השינוי, שהיוותה תנאי מוקדם לקיום החוזה, כפי שהוצע בתחילה. השופט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי אישור התוכנית אינו ישים משום שהוא מחייב הכללת ייעוד AMM, שהיה מרכיב חיוני בפרויקט. יתר על כן, השופט פירש את החוזה כמחייב לאשר את תכנית השינוי "כמות שהיא", והסרת ייעוד ה-AMM היוותה שינוי מהותי. מכיוון שלקסל לא יכלה לאשר את התוכנית המקורית, התחייבותה לכך הייתה התחייבות להשתדל ולא התחייבות תוצאה. השופט מצא כי לקסל עשתה מאמצים סבירים לאשר את התוכנית ולא הפרה את החוזה. בנוסף, קבעה השופטת כי תנאי ההתליה של החוזה, לרבות אישור תכנית השינוי, לא התקיימו, והותירה את ההסכם בטל. למרות חוסר שיתוף הפעולה של אלכס בביטול החוזה, השופט פסק שלא להטיל את הפיצוי המוסכם מתוך אמונה כנה שאין עילה לביטול. ככלל, נדחתה התביעה העיקרית, והתביעה שכנגד התקבלה בחלקה, תוך שהיא מורה על ביטול כל סעד זמני ומחייבת את שני הצדדים לשתף פעולה בביטול החוזה כדין. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.