ע"א 3324/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי תביעה שהגישו אלמנתו ובנותיו של אברהם רינג ז"ל נגד חברת הביטוח המשיבה, בדרישה לתשלום מכוח שתי פוליסות ביטוח: פוליסת ביטוח חיים ופוליסת ביטחון הלוואה. באשר לפוליסת ביטוח החיים, מצא בית המשפט כי נפלה טעות סופר במסמכים שהציגה חברת הביטוח למר רינג טרם מותו, וכי המערערים לא היו זכאים לתשלום שדרשו. החלטת בית המשפט התבססה על עדויות וראיות המצביעות על כך שהמנוח היה מודע לשינויים בכיסויו הביטוחיים והסכים להם. לפיכך, הטענה בנוגע למדיניות זו נדחתה. לגבי פוליסת ביטחון ההלוואה, בית המשפט מצא שמר רינג לא גילה את אבחנת הסוכרת שלו בעת נטילת הפוליסה. עם זאת, השופט פסק לטובת המערערים במידה מסוימת, וקבע כי לחברת הביטוח הייתה גישה למידע על מצבו הרפואי של מר רינג מפוליסות אחרות והיה עליה לדעת על מחלת הסוכרת שלו. השופט הורה לחברת הביטוח לשלם מחצית מתגמולי הבטחונות לפי פוליסה זו, וחילק את הנזק בין הצדדים. גם חברת הביטוח הגישה ערעור נגדי בעניין פוליסה זו, אך נדחתה מאחר שהוגשה באיחור. המערערים טענו כי בית המשפט לא היה צריך להסתמך על עדויות סוכני חברת הביטוח, וכי כוונת המנוח הייתה להמשיך באבטחת התאונה. אולם בית המשפט, תוך שהוא דבק בהיקף המצומצם של הממצאים העובדתיים בערעור, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי היא מבוססת על ראיות מהימנות והתרשמות העדים. עוד ציין בית המשפט כי השופטת עשתה מעל ומעבר לטובת המערערים בעניין פוליסת ההלוואה, ועל כן הערעור נדחה. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.