עב"ל 53464-09-12

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורה של בעלת מניות בחברה בנוגע לסיווגה כעובדת. המערערת טענה כי יש לסווג אותה כעקרת בית או כשכירה, אך השופטים קבעו כי יש לראות בה עצמאית על סמך הראיות שהוצגו. ההחלטה התקבלה תוך התחשבות בחוק הביטוח הלאומי ובתכליתו, תוך פירוש המונח "עיסוק" כך שיכלול גם את פעילותו של המערער בחברה. השופטים דחו גם את טענת המערערת כי עיסוקה בחברה היה "צדדי" או נלווה, שכן היא לא עמדה בדרישות הסיווג כעצמאית לפי החוק. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם טענת המוסד כי המערערת משכה למעשה את רווחי החברה, ובכך הצדיק את סיווגה כעובדת עצמאית. השופטים הדגישו כי המערערת אינה יכולה להחיל באופן סלקטיבי את ההפרדה בינה לבין החברה בהתאם לטענותיה, וכי במקרה זה יש לראות ברווחים שנמשכו כפיצוי בגין עבודתה. בנוסף, הבהירו השופטים כי פסיקתם אינה מהווה עמדה כללית ביחס לחברות "ארנק" וכי יש להתייחס לסוגיה באופן חקיקתי. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין לראות בכספים שנמשכו מהחברה לצורך תשלום מס הכנסה כחלק מהכנסתה של המערערת לצורכי מס. ככלל, הערעור נדחה, והמערערת הוגדרה כעובדת עצמאית, אם כי לא נפסקו הוצאות.