ת"פ 63675-12-15

תקציר

השאלה המרכזית בנוגע לפרשנות החוק היא האם הפעולה המיוחסת לנאשם מהווה עבירה של קבלת דבר במרמה. הדיון נסוב סביב היסוד הנפשי הנדרש לעבירה, והאם טענת השווא חייבת להיות נורמטיבית או בעלת תוכן משפטי כלשהו. בית המשפט מגיע למסקנה כי היסודות העובדתיים של העבירה מתקיימים במקרה זה: הנאשם קיבל כסף כמקדמה עבור מכירת בתו התינוקת, וטענתו כי ניתן למכור אותה הייתה שקרית. היסוד הנפשי נוכח גם הוא, שכן הנתבע היה מודע לאופי הכוזב של טענתו, או לפחות לא סבר שהיא נכונה. הערך המוגן על ידי העבירה - הגנה על רכוש ומניעת הפסד כספי - רלוונטי כאן, במיוחד בהתחשב בפגיעותם של האנשים אליהם פגע הנאשם. בית המשפט מדגיש כי אופייה הבלתי חוקי של העסקה - מכירת תינוק - אינו שולל את קיומה של העבירה, שכן תכלית החוק היא להגן על הציבור מפני מעשי מרמה כאלה. גם העובדה שהכסף שקיבל הנאשם מקורו בסוכן משטרתי אינה טענה תקפה, שכן חופש הבחירה של הסוכן לא נפגע, והעסקה נועדה לתפוס את הנאשם לפני שיוכל לבצע את אותה עבירה עם אנשים פגיעים אחרים. ככלל, בית המשפט מוצא כי מעשהו של הנאשם ראוי לאכיפה, ועל כן מגיע למסקנה כי העובדות המובאות בכתב האישום מהוות עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.