ת"א 53003-03-20

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת התובע, שהאשימה בעיקר את הנתבע הראשון ברשלנות שגרמה לו נזק, חסרת שחר. התובע לא הצליח להוכיח את יסודות הרשלנות - הפרת חובת זהירות, סיבתיות ונזקים - והסתמך רבות על פסק דין קודם שביקר את שיטת העבודה של הנתבע הראשון. גם החלטת התובע שלא לחקור בחקירה נגדית את הנתבע הראשון פעלה נגדו. כמו כן, השופטת ציינה כי טענת הרשלנות של התובע כלפי הנתבע הראשון נזנחה במהלך המשפט, שכן התובע התמקד בנתבע השני. באשר לנתבע השני, מצא בית המשפט כי טענת התובע בדבר הטעיה וזיוף התייחסה לעריכת שתי תמונות שהוגשו על ידו יחד עם חוות דעתו בהליך הקודם. התובע והנתבע הראשון טענו כי התמונות נערכו כדי להטעות את בית המשפט. עם זאת, בית המשפט הסכים עם גרסתו הקוהרנטית והאמינה של הנאשם השני, לפיה הוא רק שינה את מיקום התמונות. התובע והנתבע הראשון לא הצליחו להוכיח כי ההטעיה הנטענת התרחשה ומה הייתה השפעתה על פסק הדין הקודם. השופט הדגיש כי דרך הפעולה הראויה, אם נעשתה הטעיה, הייתה להגיש תביעה לביטול פסק הדין הקודם. לסיכום, הורתה השופטת על מחיקת תביעת התובעת כנגד שני הנתבעים ודחתה את ההודעה לצד השלישי (הנתבע השני). התובע והנתבע הראשון חויבו כל אחד בהוצאות הנתבע השני, בסך 18,000 רופי, תוך 30 יום.