ה"ט 54152-04-23

תקציר

בבית משפט השלום בחיפה, בפני כבוד השופטת סיגלית מצא, ניתנה החלטה בתיק ה"ט 54152-04-23, שעניינו בקשה לצו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001. המבקשת, סייעת במועדונית לילדים בסיכון, טענה כי המשיבה, אמו של אחד הילדים, הטרידה אותה מאיימת. **הרקע העובדתי:** המבקשת טענה כי דיווחה לעובדת סוציאלית על כך שבנה של המשיבה הולך ללא ליווי למועדונית. לטענתה, בעקבות הדיווח, המשיבה הגיעה למועדונית, התעמתה עמה בצעקות, דחפה את הטלפון שלה אל פניה, ובעקבות כך הוציאה את בנה מהמסגרת. המבקשת ציינה כי מנכ"ל העירייה דן בדברים והסביר לה על רקע "משפחות הרוסות". אירוע נוסף שנטען התרחש במכולת שכונתית, שם לכאורה צעקה המשיבה על המבקשת בפני אנשים, כינתה אותה "אלימה" ו"אסור לך לעבוד עם ילדים", ודחפה אותה בעת שיצאה מהמקום. **טענות המשיבה:** המשיבה טענה כי ביקשה לשוחח עם המבקשת לאחר שבנה אמר לה שהמבקשת צעקה עליו. לדבריה, המבקשת החלה לצעוק עליה, והיא, בתגובה, החלה לצלם את המבקשת. בהמשך, הגישה תלונה במשטרה ושלחה את הסרטון לקבוצת הורים. לגבי האירוע במכולת, המשיבה הודתה שאמרה למבקשת שהיא אלימה ולא צריכה לעבוד עם ילדים, אך הכחישה שדחפה אותה או עשתה דבר נוסף. **המסגרת הנורמטיבית והפסיקה הרלוונטית:** השופטת מצא סקרה את הוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, ובפרט את סעיף 2(א) המגדיר הטרדה כ"הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו." בית המשפט הדגיש, בהסתמך על פסיקות קודמות (בר"ע 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים; ע"א (מרכז) 26728-07-18 שאול סטנילב אמסטרדמסקי נ' מיכל גולן גרינברג), כי נדרשים שני יסודות מצטברים למתן צו: 1. **יסוד ראשון:** ביצוע הטרדה בעבר או נקיטת איומים. 2. **יסוד שני:** נסיבות המצדיקות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים ימשיך לפגוע בעתיד. עוד נקבע כי המבחן לקיום התנאים הוא אובייקטיבי, וכי לא כל "הטרדה" עולה כדי "הטרדה מאיימת". יש להשתכנע כי המעשים מובילים לתחושות מתח וחרדה, ופוגעים בשגרת החיים התקינה. בית המשפט הדגיש את הצורך באיזון בין תכליות החוק לבין הפגיעה הכרוכה במתן צו, אשר מגביל את חירותו של אדם, וציין שאין הצדקה להפעיל סמכויות אלו בהיעדר סכנה לפגיעה ממשית. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט קבע כי דין הבקשה להידחות. ההחלטה התבססה על הממצאים הבאים: 1. **העדפת גרסת המשיבה:** השופטת העדיפה את גרסת המשיבה באשר לאירוע שהתרחש במועדונית, וקבעה כי אף אם התרחש, מדובר באירוע שהיה לפני חודשיים, לא חזר על עצמו (למעט המפגש במכולת), ושהמבקשת אף הוציאה את בנה מהמסגרת. לכן, אין הוא מגבש עילה למתן צו במועד הנוכחי. 2. **העדר אלימות או סכנה:** בית המשפט לא התרשם כי המשיבה אלימה, דחפה את המבקשת, או שישנה סכנה כלשהי מהמשיבה כלפי המבקשת. 3. **מצוקת המשיבה:** התרשמות בית המשפט הייתה כי המשיבה נמצאת במצוקה אמיתית, ועדותה הייתה מהימנה. 4. **הסרטון:** בית המשפט ציין כי הסרטון שהציגה המבקשת (ושבו נשמעת צועקת באופן בלתי מרוסן) דווקא מחזק את גרסת המשיבה ותואם את עדותה. 5. **אירוע המכולת:** אמנם המשיבה הודתה שאמרה שהמבקשת אלימה, אך בית המשפט קבע כי הדברים שאמרה, אף שאינם נעימים, אינם עולים כדי איום או מגבשים חשש לאיום עתידי. **מסקנה משפטית:** לאור האמור, בית המשפט השלום בחיפה דחה את הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, וביטל את הצו שניתן במעמד צד אחד. התיק נסגר. **חידושים משפטיים ודגשים:** ההחלטה מדגישה את המדיניות השיפוטית המאזנת בין הצורך להגן על נפגעי הטרדה מאיימת לבין שמירה על זכויות יסוד של הצד השני. בית המשפט מבהיר כי החוק אינו פתוח לכל "הטרדה" באשר היא, אלא רק למקרים בהם מתקיים חשש סביר ומוכח לפגיעה עתידית בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של המבקש. בנוסף, ההחלטה מדגימה את חשיבותה של בחינת אופי ההטרדה, תדירותה, ההקשר שבו היא מתרחשת, והיעדר סכנה ממשית, כמדדים לקביעת קיומו של "חשש סביר" לפגיעה עתידית. ההתייחסות לחומר הראיות (הסרטון) וכיצד הוא יכול לחזק או להחליש גרסה של אחד הצדדים, היא גם כן נקודה משמעותית.