ע"א 10397/04

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל פרסם מכרז למגרש ביבנה המיועד לבית אבות. המערערת זכתה במכרז בהצעה נמוכה בהרבה מהערכת השמאי הממשלתי. המערערת לא התכוונה להקים בית אבות ופעלה מיד לשינוי ייעוד הקרקע. המערערת ביקשה את אישור המינהל להקים על המגרש מבני מגורים ללא תשלום אגרות נוספות, אך המינהל סירב והזהיר את המערערת מפני הפרת תנאי המכרז. בסופו של דבר חתמה המערערת על חוזה פיתוח לבית אבות אך לא עמדה בהתחייבויותיה. במקום זאת, היא המשיכה לעבוד על תוכנית המתאר החדשה וביקשה את אישור המינהל לבנייה למגורים לאחר אישור התוכנית. המינהל דרש דמי היתר נוספים, שהמערערת סירבה לשלם, מה שהוביל לתביעה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת, והוביל אותה לערעור. הערעור נדחה. התמורה ששולמה על ידי המערערת הייתה עבור בית אבות, והשינוי המהותי בייעוד הקרקע ובשיעור ניצולה בעקבות תכנית המתאר החדשה מזכה את המינהל לדרוש תשלום נוסף. החלטה 789, המוותרת על תשלומים נוספים בגין מכרזי קרקע למגורים, אינה חלה מאחר שהקרקע נמסרה למכרז לבית אבות. המערערת פעלה בחוסר תום לב ואינה יכולה להסתמך על התמורה המקורית. השופטת א' חיות נתנה את פסק הדין, והשופטים א' א' לוי וא' ארבל הסכימו.