ת"א 544/95

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעה בין נכה צה"ל החוכר תחנת דלק סונול לבין סונול עצמה, לבין הנתבעים המפעילים תחנת סולר סמוכה. התובעים מבקשים צו מניעה קבוע נגד הנתבעים בשתי טענות עיקריות. ראשית, כי הנתבעים מוכרים סולר ממכלים עיליים שאינו בטיחותי ואינו מאושר על ידי הרשויות הרלוונטיות. שנית, כי הנאשמים סללו כביש המוביל לתחנתם מכביש ראשי, שגם הוא אינו מורשה. הנתבעים טוענים כי המיכל נמצא מתחת לאדמה והכביש נסלל על ידי העירייה. השופטת סוקרת את ההיסטוריה הארוכה של הסכסוך בין הצדדים, לרבות הליכים שונים וניסיונות לשינוי התב"ע, ומציינת כי המניע העומד בבסיסה הוא תחרות מסחרית. השופט קובע כי אמנם הנתבעים לא קיבלו היתר בניה למיכל, וככל הנראה גם לכביש, אך לא ניתן לראות בחוק התכנון והבנייה כמיועד לטובת התובעים בהקשר של תחרות עסקית. יתר על כן, הנזק שנגרם לתובעים אינו מן הסוג שהחוק ביקש למנוע. השופט מדגיש כי חופש העיסוק והתחרות ההוגנת הם ערכי יסוד שעל בית המשפט להביא בחשבון. לפיכך, התביעה לצו מניעה קבוע נדחית. עם זאת, השופט מעביר עותק מפסק הדין ליועצת המשפטית של עיריית ירושלים כדי שיבחן את המצב וינקוט צעדים מתאימים בנוגע להיתר הבנייה ולנושאים נוספים. לתובעים נפסקו הוצאות בסך 2,500 ₪.