עע"מ 7401/14

תקציר

פסק הדין עסק בשתי סוגיות עיקריות הנוגעות לטענות המערערת כנגד החלטה מינהלית הנוגעת למכרז פומבי. ראשית, היא בחנה האם התביעה המינהלית נדחתה משום שהמערערת לא הגישה עתירה לערעור על ההפסד במכרז בטרם פנתה לתביעה משפטית. אם לא, הערעור יאושר; אחרת, בית המשפט יעבור לנקודה השנייה, ויבחן האם החלת הדרישה המקדמית ראויה בנסיבות העניין. פסק הדין פירט את הסעדים האפשריים לפגם בהליכי מכרז: אכיפה, במטרה לתקן את הליקוי, ופיצוי, המאפשר הבראה כלכלית לנפגע. מבחינה היסטורית, בית המשפט הכיר במסלול האכיפה במשפט המנהלי והכיר בהדרגה בפיצויים בגין פגיעות הקשורות למכרז. מקרה פורץ דרך, מאליבו, קבע את האפשרות לפיצוי מציעים שנשללו שלא בצדק מזכייה במכרזים. בית המשפט ניתח האם סעדי האכיפה והפיצויים מקבילים או עוקבים, וקבע כי באופן מסורתי, תביעות מנהליות צריכות לבוא בעקבות מאמץ אכיפה. פסק הדין שם דגש על הגנה על שלטון החוק, על האינטרס הציבורי ועל שימוש יעיל במשאבים. היא הדגישה את עקרון צמצום הפגיעה באמצעות דרישה מעתירות מנהליות לתקן ליקויים במכרז לפני הגשת תביעת פיצויים. ההחלטה קבעה כלל לפיו על המציעים להוכיח ניסיון אכיפה כושל לתבוע פיצויים, אלא אם כן ניכרה התנהגות מנהלית פסולה חמורה. פסק הדין נחתם בחיזוק נחיצותה של גישה זו ובדחיית הערעור, תוך הדגשת הצורך בסעדים מנהליים להקדים תביעות פיצויים, בהיעדר נסיבות יוצאות דופן.