תמ"ש 2182-09-09

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר ואביו. התובעת מבקשת פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית הזכויות בדירת המגורים בה התגוררה עם בעלה במהלך נישואיהם. הדירה המדוברת נבנתה על חלקת קרקע שנרכשה על ידי האב, והיתר הבנייה לדירה הוצא על שם הבעל. בני הזוג התגוררו בדירה כ-20 שנה עד שהבעל גירש את התובעת בניגוד לרצונה. הדירה עצמה אינה רשומה על שם מי מהנתבעים. התובעת טוענת כי זכויותיה בדירה נקבעו באמצעות חייה המשותפים עם הבעל ושיפורים שבוצעו בנכס. מנגד, טוענים הנתבעים כי האב הוא הבעלים היחיד של הקרקע והדירה, וכי בני הזוג התגוררו בה רק כמורשים. השופט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי הדירה נבנתה לפני נישואי התובעת ובעלה, ומומנה באופן בלעדי על ידי האב. לפיכך, זכויותיו הקנייניות של הבעל, אם ישנן, לא יכללו את התובעת, שכן הדירה לא נרכשה במשותף במהלך נישואיהם. יתר על כן, האב התיר לבני הזוג להתגורר בדירה ללא הגבלת זמן, ויצר רישיון בלתי חוזר. השופט מורה לאב ולבעל לשלם לתובעת 40,000 ₪ כפיצוי בגין שלילת הרישיון. בנוסף, נפסק לתובעת 31,830 ₪ עבור חלקה בשיפורים שבוצעו בדירה, ו-18,000 ₪ עבור חלקה במטלטלין שהושלכו שלא כדין על ידי הנתבעים. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 89,830 ₪ ביחד ולחוד, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוך 14 יום. השופטת מדגישה את מורת רוחה מהתנהלות הנתבעים ומציינת כי מעשיהם פגעו בזכויות הקניין של התובעת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 30.7.2012.