ערר 21/13

תקציר

פסק הדין דן בהיקף ההקלות ובתקנות הסובבות אותן, תוך הדגשה כי הן אינן מגבילות את האפשרות להקל בדרישות המגרש המינימליות. באופן ספציפי, היא מפרשת את התקנות הנוגעות להקלה כמותית ולחריגות נוספות, ומבהירה כי הן חלות על שטחים מכוסים כהגדרתם בתקנות חישוב שטחים. משמעות הדבר היא כי הכללים להוספת שטחים מותרים חלים על שטחים מקורים בלבד, ולא על מקרים בהם מתבקשת הקלה בשטח מגרש. בנוסף, פסק הדין מציין כי הקלות שמטרתן לעבור בין זכויות מופחתות לחלקות קטנות לבין זכויות מוגדלות לגדולות יותר נחשבות לסטיות מהותיות. במקרה הספציפי הנדון, הוועדה מגיעה למסקנה כי אין צורך בהקלה מדרישות המינימום של המגרש. מדובר במגרש בשטח של 285 מ"ר עם בריכה מבוקשת של 22 מ"ר, המהווה 8% משטח המגרש. לא הוגשו התנגדויות, וגודל המגרש, גם עם תוכנית הבריכה, מאפשר בנייה פוטנציאלית של שלוש בריכות. כמו כן, פסק הדין מפנה לפסקי דין קודמים המכירים בלגיטימיות של שימוש בחצר בית פרטי לבריכה בגודל סביר לשימושם הפרטי של בעלי הקרקע ומדגיש כי הליך התכנון מתחשב בהיבטים סביבתיים ובריאותיים. הוועדה מדגישה כי בריכות שחייה הן חלק נפוץ ולגיטימי בשימוש למגורים, במיוחד ככל שרמת החיים משתפרת. הם מציינים כי בריכות מטבען אינן רועשות יותר משימושים אפשריים אחרים בחצר מגורים, ועל המתנגדים לבניית הבריכה לספק ראיות ממשיות למטרד חריג. משכך, במקרה זה, בו מתבקשת בריכה קטנה במגרש שיכול להכיל תחילה שלוש בריכות, הערעור מתקבל. ההחלטה התקבלה פה אחד בקרב חברי הוועדה.