ת"א 16993-05-16

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת בין שני בעלי מניות בחברת סמל השקעות, הרולד סימון ומשה ויזל, בנוגע לחלוקת כספי החברה ומשאביה. סימון טען כי היה ביניהם הסכם לחלוקה שווה של התמורה, דבר שויזל הפר. בית המשפט מצא כי אמנם היה הסכם לחלוקה שווה של דיבידנדים, אך לא היה הסכם כזה לדמי ניהול. נקבע כי ויזל היה זכאי לדמי ניהול בגין עבודתו בחברה בתקופה שבה סיימון לא היה מעורב באופן פעיל, ויש לחשב שכר טרחה זה על בסיס טווח נמוך יותר של משכורות סבירות. תקופת ההתיישנות הוחלה על אירועים שקדמו למאי 2009, כלומר נלקחו בחשבון רק אירועים ממועד זה ואילך. נמצא כי ויזל קיבל תשלומים עודפים, שהיוו דיבידנדים נסתרים, והוא חויב לשלם לסימון מחצית מסכומים אלה. בנוסף, ויזל ונתבע נוסף, יהודה דוידסון, נמצאו רשלניים בכך שהציגו בפני סימון מצג שווא של שכרו של עובד, רמי ויזל, וכתוצאה מכך שולמו בונוסים ביתר. דוידסון חויב לפצות את סיימון על הנזק שנגרם, ואילו הטענות נגד רמי נדחו ברובן. בסך הכל חויב ויזל לשלם לסימון 1,155,041.5 שקל ולדוידסון 115,580 שקל, שניהם כוללים הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן הוטל על כל נתבע חלק מהוצאות התובעים.