ע"פ 3617/13

תקציר

בית המשפט דחה את טענת המערער לאי שפיות, ואישר את אחריותו הפלילית לעבירות שבוצעו. המערער ביקש להפעיל את סעיף 34ח לחוק העונשין, בטענה כי מחלת נפש פוטרת אותו מאחריות. למרות חוות דעת מומחים ובחינה מפורטת של הערכות פסיכיאטריות, מצא בית המשפט סתירות בטענותיו של המערער והגיע למסקנה כי לא סבל ממחלת נפש בעת ביצוע העבירות. התנהגותו של המערער נמצאה כאידיאולוגית ואלימה ולא כסימפטום של מחלת נפש. הכלל לפיו ערכאות הערעור אינן מבטלות בדרך כלל קביעות עובדתיות של ערכאות קמא התקבל, תוך הדגשה כי מעשיו של המערער היו מתוכננים ומאורגנים מראש, בניגוד לטענות בדבר שיקול דעת לקוי. בית המשפט בחן גם האם ניתן להחיל עונש מופחת לפי סעיף 300א(א), הרואה הפרעות נפשיות המשפיעות על שיקול הדעת אך לא עד כדי אי כושר מלא. עם זאת, היא הגיעה למסקנה כי הקריטריונים לא התקיימו, שכן לא הוכח ליקוי מהותי. בסופו של דבר, בהתחשב באופי המתוכנן מראש של פשעיו וביכולתו להבין את מעשיהם הפסולים, בית המשפט לא מצא עילה להפחתת האחריות או לשינוי העונש. נימוקיו וגישתו המשפטית של המערער נבחנו ונפסלו באופן שיטתי, תוך שמירה על מאסרי עולם בגין פשעיו.