א"פ 28391-09-21

תקציר

פסק דין זה עניינו בתביעה שהוגשה על ידי תובע, המבקשת לבטל ייפוי כוח מתמשך שנתנה אמו של התובע לנתבע, שהיה ככל הנראה אחיו של התובע. התובעת טענה כי הנתבע השפיע שלא כדין על האם לחתום על ייפוי הכוח, ולמעשה השתלט על חייה, מוחה ורכושה לתועלתו הכלכלית וכי חתימת האם על המסמך זויפה. הנתבע והאם הכחישו את הטענות הללו. השופט פסק לטובת הנאשם והאם, ולא מצא ראיות להשפעה בלתי הוגנת או זיוף. ההחלטה התבססה על מספר גורמים. ראשית, הוערך מצבה הנפשי של האם, כאשר השופט הגיע למסקנה כי היא כשירה, עצמאית ומסוגלת לנהל את ענייניה בעת חתימת ייפוי הכוח, מסקנה הנתמכת באישורים רפואיים ובדוחות של עובדים סוציאליים. שנית, השופט לא מצא תלות בין האם לבין הנאשם; תחת זאת, נראה כי האם ניהלה חיי חברה פעילים ואינה תלויה בנאשם פיזית או כלכלית. השופטת בחנה גם את נסיבות עריכת ייפוי הכוח ולא מצאה כל פגם בהתנהלותו של עורך הדין שהכין את המסמכים. עדותה של עורכת הדין נמצאה אמינה, והשופטת קיבלה את הסברה בנוגע לשלוש הפגישות שקיימה עם האם כדי להסביר את השלכות ייפוי הכוח. השופטת ציינה כי ההוראות המקדמיות בייפוי הכוח דווקא הגבילו את סמכותו של הנתבע והיטיבו עם האם. באשר לטענת הזיוף, מינה בית המשפט מומחה להשוואת כתבי יד, אשר קבע בחוות דעתו כי חתימת האם זויפה. עם זאת, השופט העדיף את עדותו של עורך הדין שהיה עד לחתימת האם על המסמכים, כמו גם ראיות אחרות, לרבות עדותה של האם עצמה. רצונה המפורש של האם, שהובע בחקירתה ובעבר, היה שהנאשם ינהל את ענייניה, והיא גם נתנה הסברים מהימנים לעסקאותיה האחרות. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו ולכן דחה את התביעה. בנוסף, חויבה התובעת בהוצאות המשפט של הנתבעת והאם בסך של 30,000 ₪. ניתן היה לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.