ע"ש 2086/03

תקציר

המערער, שעסק בעבודות בניה, קיבל שירותי בנייה מאנטון סלים, תושב רמאללה, וניכה שומות מע"מ תשומות על סמך החשבוניות שהוצאו על ידו. המשיב חייב את המערערת בניכוי השומות, שכן החשבוניות זויפו. המערער טען כי החשבוניות נראות לגיטימיות, וכי הרשות הפלסטינית אחראית למעשי נתיניה. המשיבה טענה כי דיווחיה של המערערת אינם מבוססים, וכי היא לא הוכיחה כל עסקה עם סלים. בית המשפט בחן את התנהלותה של המערערת ביחס לחשבוניות, תוך התמקדות בשני יסודות הנדרשים כדי לשלול את זכות הניכוי לפי טענת המערערת; קיומם של נזק ורשלנות. נקבע כי החשבוניות זויפו, וכי הן קוזזו על ידי התחשבנות עם הרשות. המערערת טענה כי לא התרשלה בבדיקת החשבוניות, אך המשיב טען כי לא ביצעה כל אימות משמעותי. בית המשפט מצא כי הסתמכותה של המערערת על החשבוניות נראית סבירה, מה גם שפנתה למשרדי מע"מ לצורך אימות. בית המשפט דן במראה החשבוניות, ומצא כי קשה לקבוע האם הן זויפו על סמך מראם הכללי, שכן הזיוף נעשה במיומנות. בית המשפט שקל גם את הימנעותה של המערערת מבדיקת רישומו של מגיש החשבונית, וקבע כי היה על המשיב להביא את שיטת האימות לידיעת הנישום. בית המשפט מצא כי התנהלותה של המערערת ביחס לשתי חשבוניות ספציפיות לא הייתה רשלנית, שכן ביקשה הבהרות ממשרדי מע"מ, אך מצא כי התנהלותה ביחס לחשבוניות האחרות הייתה רשלנית, שכן הן היו בעלות מספר סידורי זהה לקודמותיהן. באשר לקיומו של נזק למדינה, טען המערער כי המבחן האובייקטיבי כפי שנוסח בפסקי דין קודמים תלוי ביסוד זה, והיעדרו הופך את המבחן לבלתי צודק. המשיב חלק על כך וקבע כי היעדר הנזק אינו רלוונטי, וכי כל מנגנון הטלת המע"מ מבוסס על כך שהמס מוטל בכל שלב בשרשרת. בית המשפט הסכים עם המשיב והדגיש כי ההנמקה בפסקי דין קודמים לא משמעה בחינת כל מקרה לגופו לנזק קונקרטי, וכי גישתה של המערערת אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות גביית המס. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערת לא התרשלה באימות שתי חשבוניות בלבד, ולפיכך קיבל חלקית את הערעור ותיקן את שומת התשומות בהתאם. המשיב חויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.