בג"צ 204/81

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה שהגיש קצין משטרה שנדחה ממשטרת ישראל בעקבות ניסיון לעשות שימוש בכרטיס אשראי של אדם אחר. העותר טען כי פיטוריו היו בלתי חוקיים, שרירותיים ומפלים, שכן הוא לא הורשע בעבירה כלשהי. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את העתירה ולא מצא טעם בטענות. פסק הדין הדגיש את הדרישה מהעותרים להציג את כל העובדות הרלוונטיות ביושר ובשלמותן. בית המשפט אישר את שיקול דעתו של המפכ"ל בבואו להחליט על סנקציה מתאימה, כמפורט בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה, וציין כי הרשויות המינהליות אינן כבולות לדיני ראיות נוקשים. העובדות הנוספות שהוצגו בתשובת המשיב, אותן השמיט העותר בעתירתו הראשונה, מלמדות כי הפיטורים היו מוצדקים. הראיות הצביעו על אשמתו של העותר בעבירה המיוחסת לו, והחלטת המפכ"ל לפטרו הייתה סבירה בהתחשב באופי העבירה ובמעמדו של העותר במשטרה. יתר על כן, הוראות הקבע של המשטרה תמכו בפיטוריהם המיידיים של שוטרים שביצעו עבירות מבישות והיו בידיהם ראיות משמעותיות נגדם. השופטים הדגישו כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הרשות המינהלית, ולכן לא התערבו בהחלטת הנציב. העתירה נדחתה, הצו המותנה בוטל והעותר חויב בתשלום הוצאות.