ע"פ 2567/97

תקציר

השופט י' פפר הרשיע את המערער בשניים מתוך שלושה אישומים של מתן שוחד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. המערער שימש כמנהל מחלקת יולדות בבית חולים ממשלתי באילת בעת ביצוע העבירות. הוא הורשע בכך שדרש תשלום משתי אימהות לעתיד עבור נוכחותו במהלך הלידה, שירות שהיה אמור להינתן בחינם בין כותלי בית החולים. העונש שהוטל היה 15 חודשי מאסר בפועל, מתוכם שלושה חודשים לעבודות שירות, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. המערער ערער על ההרשעה, וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו העובדתיות וכי ביקש תרומה ולא שוחד. עם זאת, בית המשפט העליון, המיוצג על ידי השופטת ט' שטרסברג-כהן, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי המערער דרש תשלומים עבור שירותים "פרטיים" שניתנו במהלך עבודתו בבית החולים ולא תרומות כפי שטען. עוד נמצא כי המערער היה מודע לכך שהאמהות נמצאות במצוקה וכי נוכחותו בלידות תלויה ברצונו הטוב. זאת ועוד, בקשת התשלום נעשתה עבור שירותים הקשורים לתפקידו ובכך היוותה שוחד, גם אם ניתנו מחוץ לשעות עבודתו הרגילות. בית המשפט הדגיש כי למרות שהמערער טען כי הוא מבקש תרומות, אופי התשלומים הנדרשים לא היה וולונטרי ולכן מהווה שוחד. היסוד הנפשי של העבירה היה נוכח אף הוא, שכן המערער ידע שהתשלומים אינם ראויים ואסורים. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המערער כי מעשיו היו מוצדקים משום שהם עולים בקנה אחד עם הנוהג המקובל, והדגיש כי לא ניתן להגן על נוהג בלתי חוקי על יסוד תדירותו. השופט ברק והשופט גולדברג הסכימו עם פסק הדין.