סע"ש 48557-03-19

תקציר

פסק הדין דן בטענות השונות שהעלה עובד כלפי מעסיקו ובראיות שהוצגו במשפט. העובד טען כי המעסיק לא העביר לו את ההודעות והתשלומים הנדרשים, לרבות תלושי שכר, הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ותשלומי פדיון בגין חופשה שנתית וחגים. המעסיק טען כי עמד בהתחייבויותיו או כי העובד אינו זכאי לתשלומים מסוימים. השופטים הכריעו חלקית לטובת העובד. הם קבעו כי המעסיק לא מסר לעובד הודעה מוקדמת על תנאי ההעסקה, ולכן נטל ההוכחה לגבי מועד תחילת העבודה נפל על המעסיק. בית הדין קיבל את גרסת העובד למועד העסקתו ליום 1.1.2008. עוד הסכימו השופטים כי העובדת לא קיבלה את תלושי השכר הנדרשים, והתאריכים בתלושי השכר שהגיש המעסיק אינם אותנטיים. מאחר שהמעסיק לא הביא ראיות לתשלומים בפועל, פסק בית הדין לטובת העובד לעניין תשלומי השכר וקבע את השכר הקובע על 9,600 שקל לחודש. העובד היה זכאי לפיצויי פיטורים עם התפטרותו, שכן בית הדין קיבל את הטענה כי ההתפטרות נבעה מהרעה בתנאי העבודה. המעסיק חויב לשלם 107,200 ש"ח עבור פיצויי פיטורים, בצירוף דמי הבראה (18,522 ש"ח) ותשלומי פדיון עבור חופשה שנתית (5,000 ש"ח) והפרשות לפנסיה (35,573 ש"ח). עם זאת, תביעת העובד לגמול שעות נוספות נדחתה בטענה שאינה אמינה, ובקשות המעסיק לקיזוז נדחו. למרות פסיקת העובד במספר סעיפים, בית הדין לא חייב את העובד בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בשל תשובותיהם המתחמקות בנוגע לעבודה נוספת, הגדלת סכומי הנתבעים ללא תיקון כתב התביעה ועיכובים בגילוי מסמכים. שני הצדדים עודכנו על פסק הדין, שניתן לערער עליו בתוך 30 יום.