ת"א 2002/03

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשתו של גאידמק לדחות את בקשתו של טרוים לסעד זמני. הסעדים הזמניים, שניתנו בעבר לטרים בשנת 2005 והתבססו על פסק בורר משנת 2008, יישארו על כנם. גם פסק הבוררים, שהורה לגאידמק לשלם לטרים 53 מיליון שקל, מתקבל. לדברי בית המשפט, קביעתם של הבוררים כי לגאידמק יש התחייבות כספית כלפי טרוים בגין שוויו הראוי של מיזם, מכוח דיני העשייה, עומדת בעינה. למרות שהחלק האופרטיבי של פסק הבוררות בוטל כדי לתת לגאידמק הזדמנות להציג ראיות נוספות, בית המשפט סבור כי סביר להניח שטרים תהיה זכאית בסופו של דבר לתשלום משמעותי. הסעדים הזמניים הקודמים מוצדקים לפי סעיף 29 לחוק הבוררות, למרות היעדר עילה חוזית כיום. בית המשפט דוחה גם את טענתו של גאידמק כי טרוים היה צריך להגיש בקשה לסעד זמני בערעור, שכן הוא סבור שפסק הבורר לא בוטל. יתר על כן, בית המשפט מדגיש את חוסר היעילות של הצדק הפרוצדורלי ואת חוסר היציבות הכלכלית של גאידמק בתמיכה בפסיקתו. כך, הצווים הזמניים הקודמים של עיקול ומרווה מופחתים ל-8 מיליון דולר נכון ליולי 2009, עם הבדלי הצמדה וריבית נלווים. לבסוף, בית המשפט אינו מחייב את גאידמק בהוצאות משפטיות נלוות.