ע"פ 5731/91

תקציר

המערערת, שעלתה לישראל מברית המועצות עם בעלה והוריו, הורשעה בבית המשפט המחוזי ברצח חמיה ובגרימת חבלה חמורה לחמותה. ההרשעה נבעה מקטטה אלימה שהתרחשה בין המערערת לחותנה, שהסתיימה במותו של חמיה ובפציעה קשה של החמות. המערערת טענה כי פעלה מתוך הגנה עצמית ונעדרה את הכוונה הנדרשת בשל מחלת נפש. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורה וקבע כי היא זכתה למשפט הוגן וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מוצדק על סמך הראיות. תפקודו של הסנגור נמצא הולם, ונקבע כי מצבו הנפשי של המערער תקין דיו כדי לגבש את הכוונה הנדרשת לרצח. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי עונש מאסר העולם החובה בגין רצח, כפי שנקבע בחוק העונשין, חל על עניינו של המערער ולא ניתן להפחיתו בנסיבות העניין. השופט אור, יחד עם השופטים לוין ומלץ, הסכימו עם ההחלטה.