בג"צ 428/86

תקציר

פסק הדין נסוב סביב דחיית עתירות שערערו על סמכותו של נשיא המדינה להעניק חנינות בקשר לפרשת קו 300. בתחילה החליט בית המשפט כי יש לדחות את העתירות לחקירה בשל הבטחת היועץ המשפטי לממשלה כי תיפתח חקירה מקיפה. הסוגיה המרכזית הנבחנת היא האם הנשיא יכול לחון אדם לפני הרשעה, כאשר השופט א' ברק טוען כי חנינות כאלה בטלות ומבוטלות, שכן הן מעבר לסמכותו של הנשיא. לטענתו, סמכות החנינה צריכה להיות מופעלת רק לאחר הרשעה כדי למנוע הפרעה להליך השיפוטי ולקיים את הפרדת הרשויות. השופט ברק מדגיש את חשיבותו של שלטון החוק, תוך שימת דגש על שוויון משפטי והפרדת רשויות שלטוניות, וטוען כי סמכות החנינה של הנשיא אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות אלה אם היא מיושמת לפני הרשעה. לעומת זאת, השקפתו של הנשיא שמגר גורסת כי סמכויות החנינה של הנשיא עוצבו על פי המסורות האנגלו-אמריקאיות ולכן כוללות חנינה לפני הרשעה. לטענתו, יש לפרש סמכויות חוקתיות באופן רחב ושאלות הנוגעות לשינויים בסמכויות המשפטיות של גופים ממלכתיים אחרים אינן שוללות את סמכותו של הנשיא. עם זאת, השופט ברק דוחה טענות אלה, ומבסס את נימוקיו על כוונת המחוקק, על פרקטיקות בינלאומיות השוואתיות ועל המבנה החוקתי המהותי של ישראל, ובסופו של דבר מגיע למסקנה כי לנשיא לא צריכות להיות סמכויות חנינה לפני הרשעה. פסק הדין משקף בחינה מעמיקה של ההשלכות החוקתיות, תוך הדגשה כי חנינה צריכה להיות סעד לאחר הרשעה לתיקון טעויות שיפוטיות או להקלה בעונשים, תוך הבטחת עשיית צדק תוך שמירה על טוהר ההליך הפלילי. החלטת בית המשפט מדגישה את המחויבות לשלטון החוק ואת חשיבותם של גבולות ברורים בין רשויות השלטון.