ת"א 484/00

תקציר

התובעת תבעה את בית החולים בו נולדה בגין אי אבחון וטיפול במום מולד המכונה CDH (Congenital Dislocation of the Hip) מיד לאחר לידתה בשנת 1985, אשר הוביל לנכות לצמיתות. התובעת טענה כי רשלנות בית החולים גרמה לה נזק שניתן היה למנוע אם היה מאובחן ומטופל בהקדם. עם זאת, השופט פסק לטובת בית החולים הנתבע. השופטת קבעה כי בדיקת התובעת על ידי בית החולים מיד לאחר הלידה לא הייתה רשלנית, שכן הספרות הרפואית והמומחה מטעם הנתבעת העידו כי קשה לאבחן CDH דו צדדי. זאת ועוד, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי מטרת ביקורה של התובעת בבית החולים שלושה חודשים לאחר הלידה הייתה לצורך צילום רנטגן ואימות האבחנה ולא לצורך טיפול, וכי אמה של התובעת עודכנה על המום ועל הצורך בטיפול על ידי רופאי טיפת חלב ובית החולים. עוד ציינה השופטת כי גם אם בית החולים התרשל בכך שלא רשם המלצות ולא הסביר את האבחנה, הרי שהימנעותם של הורי התובעת מלפנות לטיפול הולם בילדם ניתקה את הקשר הסיבתי בין מחדלי בית החולים לבין נזקי התובע. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את רשלנות הנתבע וכי אין קשר סיבתי בין רשלנות נטענת כלשהי לבין נזקו של התובע. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעת את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.