ו"ע 12808-05-22

תקציר

הערעור מתייחס לבקשתו של מר אליהו הררי להאריך את המועד האחרון למכירת דירת המגורים הראשונה שלו ולקבל הקלה במס רכישה לפי סעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה). המערער נפרד מאשתו והגיש תביעת גירושין בשנת 2011, ובשל הליכים משפטיים לא הצליח למכור את הדירה הרשומה על שם שניהם. בינתיים הוא מתגורר עם אמו ורכש דירת מגורים שנייה בשנת 2020, עליה שילם מס רכישה מופחת. עם זאת, מאחר שלא עלה בידו למכור את הדירה הראשונה, ביקש הארכת מועד ממינהל מיסוי מקרקעין בחיפה. המינהל דחה את בקשתו, בנימוק של חוסר סמכות להאריך את המועד בהתאם לפסיקה קודמת במקרה דומה. ועדת הערר הסכימה עם עמדת המינהל, וקבעה כי המועד האחרון הקבוע בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) הוא תנאי לקבלת הקלה במס ולא מועד שניתן להארכה על ידי המינהל. הוועדה הדגישה כי סמכות המינהל, לפי סעיף 107 לחוק, היא להאריך מועדים לפעולות או מסמכים המוגשים ללשכת מיסוי מקרקעין, ולא תנאים להטבות מס. הבחנה זו הודגמה באמצעות דוגמאות של סעיפים אחרים בחוק. כמו כן, הוועדה ציינה כי המחוקק האריך באופן ספציפי את המועד המדובר במהלך מגפת הקורונה, מה שמשתמע מכך כי למינהל אין סמכות לעשות כן. הוועדה דחתה גם את טענת המערער כי אי הארכת המועד פוגעת בעקרונות השוויון, ובהתחשב בנסיבותיו של המערער, הוועדה לא התייחסה לשאלה האם קיימת סיבה מספקת להארכת המועד. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.