ע"א 523/91

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור ובערעור נגדי שנבעו ממחלוקת על השימוש בשם "ניו יורק" בתעשיית אופנת הילדים. המשיב, יונה נדיר, השתמש ב"אופנת ניו יורק" לבגדי ילדים משנת 1976, ואילו המערער, קלוד כהן, החל להשתמש ב"ניו יורק/ניו יורק" בשנת 1980 לאופנת נשים וגברים, ומאוחר יותר לרבות בגדי ילדים. בית המשפט המחוזי קבע כי לאף אחד מהצדדים אין זכות בלעדית בשם "ניו יורק" וחייב את שניהם להוסיף אלמנטים מבחינים לשם המותג שלהם כדי למנוע בלבול צרכנים ולהגן על זכויות המוניטין שלהם. כהן טען כי בית המשפט שגה בכך שקבע סיכון ממשי להטעיית לקוחות ולפגיעה במוניטין, וטען כי הלוגו שלו "ניו יורק/ניו יורק" היה ייחודי. עם זאת, בית המשפט מצא כי השימוש בשם עלול להטעות צרכנים לחשוב כי המוצרים של כהן הם של נדיר, בהתחשב בדמיון ובפעילות המסחרית המקבילה של שני הצדדים. בית המשפט הדגיש כי מוניטין, בין אם הוכח בשימוש ממושך ובין אם בהכרה בשוק, מהווה אינטרס קנייני ויש להגן עליו. בסופו של דבר, בית המשפט החליט לאפשר לנדיר להמשיך להשתמש ב"אופנה ניו יורקית" ללא שינוי, שכן הוא רכש מוניטין במשך שנים רבות, בעוד כהן יוכל להשתמש ב"ניו יורק" רק אם ילוו בו מילים נוספות כדי להבדיל את מוצריו מאלו של נדיר. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, הכיר בזכות הקניינית של נדיר ודחה את שני הערעורים, תוך שהוא מדגיש כי הסיכון להטעיית הציבור מחייב הגנה על מוניטין מבוסס.