ת"א 51128-12-24

תקציר

החלטת בית המשפט להיעתר לבקשה לסילוק על הסף של תביעת התובע מבוססת על מספר עקרונות משפטיים, ובראשם סמכות השיפוט של בתי המשפט, עקרון כיבוד החלטות שיפוטיות (res judicata ו-estoppel), ומיצוי ראוי של סעדים. * **סמכות בתי המשפט:** בית המשפט מתייחס תחילה לטענת הנתבע בדבר היעדר סמכות עניינית. תוך הכרה בכך שחוק בית המשפט לענייני משפחה אינו כולל במפורש סכסוכים בין צד לגיסו, בית המשפט מציין כי סכסוכים כאלה יכולים ליפול בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה אם הם מתעוררים בהקשר משפחתי. עם זאת, בית המשפט מבהיר כי פסיקת בית המשפט העליון ב-*Anonymous v. אנונימוס* (LFA 164/11) קבע כי גיס אינו נחשב לבן משפחה לצורך סמכות השיפוט של בית המשפט לענייני משפחה על פי אותו חוק ספציפי. למרות זאת, ליבת תביעת התובע אינה נדחית מטעמי שיפוט הקשורים למעורבותו של הגיס, אלא בסוגיות פרוצדורליות ומהותיות אחרות. * **מיצוי הסעדים ועקרון כיבוד בתי המשפט (Res judicata and Estoppel):** חידוש משפטי משמעותי ודגש בפסק דין זה הוא עקרון *res judicata* ו-*estoppel*. בית המשפט מדגיש שוב ושוב כי טענות התובע בדבר שקר העדות לכאורה והנזקים שנגרמו כתוצאה מכך הם עניינים שהיו צריכים, או עדיין יכולים להתדיין, בבית הדין השרעי. * ניסיונו של התובע להתדיין מחדש בסוגיות של מזונות ודמי מדור (דמי דיור) בבית משפט אזרחי, שכבר הוכרעו או תלויות ועומדות בבית הדין השרעי, נתפס כניסיון לעקוף את סמכותו של בית הדין השרעי. * בית המשפט מדגיש כי אם בית הדין השרעי דחה את טענות התובע, בית המשפט האזרחי לא צריך לשמש כבית משפט לערעורים כדי לבחון החלטות אלה. * מיושם עקרון *השתק*, כלומר צד מנוע מלהעלות טענות או טענות שכבר הוכרעו על ידי בית משפט מוסמך, או הסותרות עמדות קודמות שננקטו בהליכים משפטיים. בית הדין מדגיש כי מתן אפשרות לבית משפט אזרחי לבחון מחדש ממצאים עובדתיים או קביעות משפטיות שנקבעו על ידי בית הדין השרעי יערער את יושרה של מערכת המשפט ויוביל לפסיקות סותרות. * בית המשפט מציין כי טענת התובע כי החלטת בית הדין השרעי התבססה על עדות שקר או טענות צריכה להידון תחילה במערכת בתי הדין השרעיים, כולל ערעורים. אם בית הדין השרעי היה פוסק שהעדות אכן הייתה שקרית, אז ורק אז עשויה להיות עילה לתביעה נוספת, אך לא לפני כן. * **אין עוולה נפרדת של שבועת שקר (בדרך כלל):** בית המשפט נוגע לחידוש המשפטי הנוגע לעוולה של שבועת שקר. בעוד שהוא מכיר בכך שהחוק הישראלי בדרך כלל אינו מכיר בעדות שקר כעוולה העומדת בפני עצמה שלגביה ניתן ליזום תביעה אזרחית ישירות על ידי נפגע (הפניה לפרשת נפתלי לג נ' לב אהרון* ומקרים נוספים), הוא מציין כי היקף עוולת הרשלנות התרחב וכולל גם מעשים מכוונים. עם זאת, אפיק פוטנציאלי זה נחשב משני לסוגיה הקריטית יותר של סמכות שיפוט חופפת והצורך למצות את הסעדים בבית הדין השרעי. * **סוגיות פרוצדורליות וחובת תום לב:** בית המשפט מתייחס גם לסוגיות פרוצדורליות כגון עיכוב התובע בהגשת תביעות מסוימות ושיתוף הפעולה הנטען של התובע עם הנתבע וגרושתו, שיכול להתפרש כהפרה של חובת תום הלב בהתדיינות משפטית. בית המשפט מציין כי אם התובע סבר שנעשה לו עוול, פעולות שיתוף הפעולה והשתיקה שלו עשויות להצביע על בסיס אחר לטענתו, אולי הפרת התחייבות שלא לגבות כסף ולא עדות שקר. לסיכום, החלטת בית המשפט לדחות את תביעת התובע מונעת על ידי הקפדה חזקה על עקרונות השותפות השיפוטית, סופיות ההחלטות השיפוטיות והתהליך המסודר של יישוב סכסוכים משפטיים. התובע מונחה לתבוע את הסעדים שלו במסגרת מערכת בתי הדין השרעיים, שכן זוהי הסמכות המוסמכת לפסוק בענייני מזונות ילדים והתחייבויות כספיות קשורות, כולל זיוף לכאורה של עדות. בית המשפט האזרחי לא ידון בתביעה המבקשת בעיקרה לבטל או להעריך מחדש החלטות שהתקבלו על ידי בית משפט אחר בעל סמכות שיפוטית.