עת"מ 45467-10-18

תקציר

העותר ביקש מידע מהרבנות הראשית בנוגע לתהליך בדיקת תעודות יהודיות שהונפקו על ידי בתי דין או רבנים זרים. הרבנות הראשית סירבה לחשוף את המידע, בנימוקים שונים לפי חוק חופש המידע. בית המשפט בחן את הטענות שהציגו הצדדים והגיע למסקנה כי יש לקבל את העתירה, תוך שהוא מורה לרבנות הראשית למסור את המידע המבוקש בתוך פרק זמן מוגדר. בית המשפט הכיר בחשיבותה של הזכות לחופש המידע והדגיש את תפקידה במתן אפשרות לדיון ציבורי מושכל, פיקוח שלטוני ומימוש עצמי של הפרט. עם זאת, הוכר כי זכות זו אינה מוחלטת וניתן להגבילה במצבים מסוימים. השופט בחן את הוראות חוק חופש המידע ושקל את החריגים הספציפיים שנקטה הרבנות הראשית לסירובה למסור את המידע. באשר לטיבו של המידע, הסכים בית המשפט עם הרבנות הראשית כי הוא רגיש וכי גילויו המלא עלול לעכב חילופי מידע עתידיים. עם זאת, העותר הציע לקבל את המידע עם פרטים מזהים שהושמטו, דבר שבית המשפט מצא כפתרון סביר. השופטת דחתה גם את טענות הרבנות הראשית כי מסירת המידע תשבש את תפקודה התקין, והדגישה כי פוטנציאל הפגיעה לא הוכח דיה. השאלה המשמעותית ביותר הייתה האם המידע נופל תחת סעיף 9(ב)(4) לחוק, הנוגע לדיונים והתייעצויות פנימיים. בתשובת הרבנות הראשית הובהר כי היא אוספת מידע עובדתי ואינה מקיימת דיונים או מבקשת המלצות מרבנים זרים. בית המשפט פירש את מהות חילופי המידע והגיע למסקנה כי מדובר באוסף של נתונים עובדתיים, ולא בהתייעצויות פנימיות כהגדרתן בחוק. כמו כן, בית המשפט דן באפשרות למסור מידע חלקי לפי סעיף 11 לחוק, ומצא כי מחיקת פרטים מסוימים, כפי שהוצעו על ידי העותר, היא פתרון ראוי שאינו מכביד באופן בלתי סביר על הרבנות הראשית. השופט הדגיש כי גילוי חלקי לא יפגע בתפקודה של הרבנות הראשית וכי הסכמת העותר לקבל את המידע ללא שמות או פרטים מזהים אחרים נותנת מענה לחשש לאי גילוי. בסופו של דבר העתירה התקבלה, והרבנות הראשית נדרשה למסור את המידע המבוקש, בניכוי שמות הנוגעים בדבר. ההחלטה הדגישה את זכות הציבור לגישה למידע תוך הכרה בצורך בסודיות במצבים מסוימים. הרבנות הראשית נדרשה גם לכסות את הוצאותיו של העותר, בסך 10,000 ₪.