עת"מ 4425-06-18

תקציר

בית המשפט מצא מספר טעמים לדחות שתי עתירות נגד המשיבים. ראשית, העותרת לא הצטרפה לשוכר ולמפעיל בפועל של אולם האירועים, אשר היה מושפע ישירות מהעתירות, כנדרש בחוק. זהות השוכר הייתה ידועה לעותר ולא הייתה הצדקה למחדלו כצד. בנוסף, העתירות התעכבו משמעותית. העתירה הראשונה ערערה על היתרי בנייה שניתנו לפני עשרות שנים, והעותר ניסה להצדיק עיכוב זה בהפניה לדוחות ביקורת עדכניים. אולם, דוחות אלה ניתנו חודשים לפני הגשת העתירה, והעותר לא פעל בהקדם. עוד קבע בית המשפט כי העתירות חסרות שחר. העתירה הראשונה התמקדה בתוקפם של היתרי הבנייה המקוריים, אך העותר לא הוכיח התנהלות כלשהי מצד המשיבים שתחייב את התערבות בית המשפט. ההיתרים ניתנו לפני שנים והמשיבים וצדדים שלישיים הסתמכו עליהם. יתר על כן, העותרת לא פעלה בהתאם לנהלים הראויים כדי לערער ישירות על ההיתרים. במקום זאת, הם הגישו עתירה לפעולות אכיפה, שלא היו ראויות ומיותרות. העתירה השנייה ביקשה לפתוח בהליכים נגד המשיבים בגין הפעלת עסק ללא רישיון והפרעה לתושבי המקום. עם זאת, הגורמים המתאימים לא נכללו, והמשיבים עצמם לא הפעילו את המקום. העתירה הייתה צריכה להתמקד בדייר/מפעיל בפועל, שהוא זה שגרם למטרד הנטען . ככלל, שתי העתירות נדחו בשל ליקויים פרוצדורליים ומהותיים. העותר חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.