ע"א 851/79

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט העליון לתוקפה של צוואה שערך המנוח, שמעון בנדל, אשר הוריש את כל רכושו לבנו, דורון, למעט בנו השני, עוזי, ונכדיו מבן שנפטר. המערערים, עוזי והנכדים, ערערו על הצוואה מכמה טעמים: יכולתו הנפשית של המנוח, השפעה בלתי הוגנת של דורון, פגמים צורניים בצוואה ומעורבותו של דורון בעריכתה. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לקיים את הצוואה. בית המשפט קבע כי הצוואה יכולה להיות בטלה רק אם יוכח, תוך הטלת הנטל על המערערים, כי המנוח לא הבין את טיבה בשל מצבו הנפשי והגופני בעת עשייתה. בית המשפט לא מצא ראיות להשפעה בלתי הוגנת מצד דורון למרות קרבתו הקרובה עם המנוח וציין כי השפעה גרידא אינה שקולה להשפעה בלתי הוגנת. בעוד שזוהו ליקויים פורמליים – ובפרט היעדר הצהרה פורמלית של המצווה בפני העדים ולהיפך – בית המשפט הפעיל את סעיף 25 לחוק הירושה, המאפשר לאמת את הצוואה אם אמיתותה אינה מוטלת בספק. באשר לתפקידו של דורון, הגיע בית המשפט למסקנה כי דורון פעל אך ורק כמתווך על פי הוראות אביו; לפיכך, הוא לא לקח חלק בניסוח הצוואה שלא כדין. משכך, נדחו כל ההתנגדויות, תוך שמירה על יכולת אכיפת הצוואה ואישור דורון כיורש יחיד, תוך חיוב המערערים בהוצאות המשפט של דורון.