ת"א 450/90

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת פיצויים שהגישו העיזבון, אלמנתו ויתומיו של אבנר ארזי ז"ל נגד הנתבעים בעקבות תאונת דרכים קטלנית שגבתה את חייו של אבנר. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לחשב את הפסדי התובעים בהנחה שאבנר היה עוזב את הקיבוץ וממשיך לעבוד בחברה או בחברה דומה, או שמא היה נשאר בקיבוץ. השופט בחן לעומק את עדויות העדים, בהתחשב בכוונותיו של אבנר בנוגע להשתייכותו לקיבוץ. השופט הגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח שאבנר היה עוזב את הקיבוץ, ובמקום זאת מצא כי הקשר הרגשי העמוק שלו לתנועה הקיבוצית סביר יותר. משכך, קבעה השופטת כי יש לבסס את הפסדי התובעים על ההנחה של המשך מגורים בקיבוץ. מחלוקת נוספת נגעה לבריאותו ולאורח חייו של אבנר ולהשפעתם על כושר עבודתו ועל תוחלת תוחלתו. השופט מינה מומחה רפואי שסבר כי לא ניתן לקבוע בוודאות השפעות אלה. השופט הסכים וקבע כי אין להתחשב בגורמים אלה, למעט השפעתם העקיפה. באשר להעסקתה של האלמנה, קבעה השופטת כי סביר יותר שתישאר בקיבוץ ותמשיך ללמד בבית הספר האזורי, ולכן יש לחשב את שכרה לפי השכר הממוצע במשק. כמו כן, קבעה השופטת כי יש ליישם את עקרון הקופה המשותפת בחישוב הפסדי התובעים כתלויים. עיקרון זה רואה בהכנסות שני בני הזוג תרומה לקרן משותפת להוצאות המשפחה. השופט אישר גם את שיטת חישוב הידיים המקובלת, המחלקת את הכנסות המשפחה לידיים עבור הוצאות המשפחה, כל אחד מבני המשפחה והמנוח. השופט דחה את הטענה לסטות משיטה זו בהיעדר נסיבות מיוחדות. כתוצאה מכך, חושבו הפסדי התובעים על בסיס השכר הממוצע במשק, תוך יישום עקרון הקופה המשותפת ושיטת הידיים המקובלת. סך הפיצויים שנפסקו לתובעים, לאחר ניכוי דמי ביטוח לאומי, עמד על 53,002.46 ₪, בתוספת ריבית צמודה. לבסוף הורה השופט לנתבעים לשלם לתובעים סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ.