ת"א 19438-10-19

תקציר

התובע, בעל עסק לשיפוצים, תובע את חברת הביטוח הנתבעת בגין נזקים בעקבות תאונת דרכים. הדיון נסוב סביב מספר סוגיות השנויות במחלוקת: ראשית, נכותו הרפואית והתפקודית של התובע; שנית, בסיס שכרו של התובע, כאשר הנתבע טוען כי התובע הגדיל באופן מלאכותי את רווחי החברה שלו לפני התאונה והקטין אותם לאחריה; שלישית, היקף מגבלותיו התפקודיות של התובע ושיעור הניכוי מכושר השתכרותו; רביעית, חישוב ראשי הנזק השונים, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וסיוע מצדדים שלישיים. לאחר עיון בחוות דעת המומחים ובטענות הצדדים בכל הסוגיות הללו, קובע בית המשפט כי לתובע נכות רפואית בשיעור של 38.44% ונכות תפקודית בשיעור של 35.2%. באשר לבסיס השכר של התובע, בית המשפט מקבל את טענת התובעת כי רק אחת מטענות הנתבעת ראויה: התמורה ממכירת אופנוע נכללה שלא כדין ברווחי החברה לשנת 2018, ומורה על הסרתן. בית המשפט דוחה גם את טענות הנתבעת בדבר אמיתות הוצאות החברה בגין שכרו של עובד, ואת הטענה כי רווחי החברה בשנת 2020 מצביעים על כך שהתאונה לא פגעה בהכנסות התובע. עם זאת, בית המשפט מסרב לקבל את טענת התובע כי יש לחשב את בסיס שכרו על בסיס פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, וקובע כי הבסיס הוא ממוצע רווחי התובע בשנים 2017 ו-2018, קרי 20,796 ₪ לחודש. באשר לראשי הנזק, בית המשפט פוסק לתובע סך של 246,828 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר; 1,813,296 ש"ח בגין אובדן פוטנציאל השתכרות עתידי; 85,368 שקל לכאב וסבל; 240,000 ₪ הוצאות רפואיות, כולל קנאביס רפואי; 15 אלף שקל הוצאות נסיעה; ו-200,000 ש"ח לסיוע צד ג' בעבר ובעתיד. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים בסך 2,610,492 ₪. מכיוון שסמכות השיפוט של בית המשפט מוגבלת, הפיצוי נקבע על 2.5 מיליון שקל, שישולמו בתוך 45 יום.