ע"א 571/80

תקציר

המערערת הסכימה למכור למשיבים דירה, אך בהמשך הודיעה להם כי לא תוכל למכור להם בשל ביקוש נמוך. המשיבים רצו את הדירה ותבעו אכיפה, ולחילופין ביקשו פיצויים. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת האכיפה אך הורה למערערת לשלם פיצויים. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון על סכום הפיצוי. בית המשפט קבע כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין הפסד כספי, לרבות ירידה בכוח הקנייה של תשלומיהם, וכי המועד הקובע למדידת הנזק עשוי להשתנות ממקרה למקרה. נטל ההוכחה לפטור מפיצויים הוטל על המערערת. המשיבים לא חויבו לרכוש דירה נוספת כדי להקטין את הנזקים, שכן לא היו להם האמצעים וההזדמנויות. בית המשפט דחה את שני הערעורים ופסק למשיבים פיצויים ללא אכיפת החוזה. זה כלל: א) שביעית מהשווי הנוכחי של הדירה, מותאם לאובדן כוח קנייה, וב) שש שביעיות מההפרש בין מחיר החוזה המקורי לשווי השוק הנוכחי, שכן מחירי הדירות עלו יותר ממדד המחירים לצרכן. על שני הצדדים היה לשאת בהוצאותיהם, כאשר המערערת שילמה למשיבים 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.