ע"ע 18187-08-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. פסק הדין חייב את המבקשים – חברה המפעילה שני גני ילדים והבעלים והמנהל של החברה האמורה – לשלם למשיב, עובד לשעבר, פיצויים שונים הנובעים מריבוי הפרות של דיני העבודה שביצעו המבקשים. ההפרות כללו לשון הרע, פיטורים שלא כדין, היעדר שימוע לפני הפיטורים האמורים ואי מסירת הודעת פיטורים לעובד. המבקשים חויבו לשלם למשיב סך של כ-54,000 ₪ וכן הוצאות משפט של המשיב, שהסתכמו ב-9,000 ₪. המבקשים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובמקביל ביקשו עיכוב ביצוע, אשר נדחה. הבקשה נשקלה על בסיס שני גורמים: סיכויי הצלחת הערעור, ומאזן הנוחות – הנזקים היחסיים שייגרמו למבקש אם הבקשה תידחה לעומת הנזקים שייגרמו למשיב אם הביצוע יתעכב. השופט קבע כי פסק הדין התבסס בצדק על העובדות כפי שמצא בית משפט קמא וכי סכומי הפיצוי שנפסקו היו בשיקול דעתו של בית המשפט ובהתאם לפסיקה קודמת. באשר למאזן הנוחות, קבע השופט כי טענות המבקשים בדבר מצבו הכלכלי של המשיב אינן מבוססות, ואילו טענות המשיבה בדבר היותה אם חד הורית וההמתנה הארוכה לפיצוי שנפסק אומתו. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיב ביחס לבקשה, בסך 2,500 ₪.