ת"א 34451-10-18

תקציר

נסוב התיק סביב נזקי מים בחנות שבבעלות התובעים, שנגרמו לכאורה עקב ליקויים בניקוז ובצנרת המים של הנכסים בקומה העליונה שבבעלות הנתבעת מס' 1. בעלי החנויות, התובעים המקוריים, הגישו בעבר שתי תביעות נגד הנתבעת מס' 1 – הראשונה בשנת 2008 והשנייה בשנת 2014 – שתיהן בגין נזילות מים מהנכסים העליונים. תביעות אלה הובילו להסכמי פשרה, שבהם פוצו בעלי החנויות על הנזקים, אך התובעת הנוכחית, רבקה עובדיה, לא השתתפה בהם. לצורך התביעה הנוכחית מינה בית המשפט מומחה שיבחן את הנזקים הנטענים ואת מקורם. מחוות הדעת של המומחה עולה כי מקור הרטיבות והנזילות בחנות הוא ברכושה של הנתבעת מס' 1, וכי מקור הפגם זהה לזה שזוהה בתביעה הראשונה. עוד ציין המומחה כי אמנם בוצעו חלק מהתיקונים, אך סביר להניח שהם לא הושלמו כנדרש. בית המשפט מצא כי מסקנות המומחה אומצו, כלומר הפגם אכן נגרם מרכושו של הנתבע מס' 1. באשר לחבות, דחה בית המשפט את הטענה כי הסכמי הפשרה מתביעות קודמות יצרו חסם פרוצדורלי בפני התביעה הנוכחית. נפסק כי האחריות לתיקון רכושו של הנתבע מס' 1 מוטלת עליו, והפגם החוזר ונשנה נובע ככל הנראה מעבודות התיקון שלא הושלמו. בית המשפט הטיל על הנתבע מס' 1 את האחריות לנזק שנגרם למבנה החנות והורה לו לפצות את התובע בסך 23,400 ₪, כולל מע"מ. בית המשפט לא קיבל את הטענות בגין נזק לשטיח ועוגמת נפש, שכן הן לא הוכחו דיים. התביעה נגד הנתבעת מס' 3, חברת ביטוח, נדחתה מאחר שבית המשפט לא מצא כל ראיה לחבותם. כל צד חויב בשכר טרחת עורך דינו, והתובע חויב לשלם את שכר טרחת הנתבע 3, שניהם בסך 8,000 ₪.