ע"א 12703-01-11

תקציר

המערער הגיש תביעה אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא בגין אי קיום צו גילוי ביום 17.8.10. לאחר מכן עתר המערער ללא הצלחה לבית משפט קמא בבקשה לבטל את פסק הדין פעמיים, פעם אחת מטעמים פרוצדורליים ביום 26.12.10. לאחר מכן הגיש המערער ערעור על ההחלטה מיום 26.12.02, אך המשיב ביקש לדחות את הערעור על הסף, שכן ההחלטה לא הייתה ניתנת לערעור בזכות, ובמקומה היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור. המערער ביקש לתקן את הערעור כך שיערער על פסק הדין המקורי, או ייחשב כבקשת רשות ערעור על החלטת דצמבר. בית המשפט דחה את שתי הבקשות לתיקון, שכן הוספת פסק הדין תשנה את אופי הערעור באופן מהותי ובלתי סביר ותעכב את ההליך, בעוד שתיקונו לבקשת רשות ערעור לא נקבע בתקנה הרלוונטית, וממילא לא הראה המערער נימוקים לערעור. לאחר מכן ביקש המערער ארכת מועד להגשת הודעת ערעור על פסק הדין או בקשת רשות ערעור על החלטת דצמבר. בית המשפט דחה גם בקשה זו, שכן המערערת לא הראתה סיבה מיוחדת לשיהוי, והטעות שנעשתה הייתה טעות בדין, שלא היוותה טעות סבירה או ברורה. לפיכך, בקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך של 10,000 ₪.