ת"א 109-09-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי מורכב בין התובע, סעיד סמארה, לבין הנתבעים בנוגע לזכויות בעלות בחלקות קרקע מסוימות. לתיק היסטוריה ארוכה, עם הליך קודם וערעור לבית המשפט העליון. המחלוקת המרכזית היא פרשנותו של הסכם חליפין מהשנים 1960-1961 ועסקאות מאוחרות יותר הקשורות לחלקות. התובע טוען כי הסכם החליפין מזכה אותו באחוזים מסוימים בחלקות 30 ו-1. עם זאת, הנתבעים טוענים כי הסכמים וייפויי כוח מאוחרים יותר שנחתמו על ידי בני משפחתה של התובעת, לרבות הסכם חילופין עם קק"ל, הם בעלי קדימות. השופטת בוחנת בקפידה את התיק כולו, בהתחשב בהסכמים השונים, בייפויי הכוח ובהתנהלות הצדדים לאורך השנים. מסקנתם היא כי זכותו של הנתבע בחלקה 30 עדיפה משום שהתובע פעל בחוסר תום לב ולא היה הבעלים של החלקה. עוד מציינת השופטת כי בקשת התובע לפיצוי בעין ולא לפיצוי כספי אינה מוצדקת ולא הייתה חלק מהתביעה המקורית. עם זאת, השופט ממליץ לשני הצדדים לנהל משא ומתן על הסדר. בסופו של דבר, פסק הדין מורה לנתבע 1 להעביר חלק מסוים בחלקה 1 לסעיד סמארה, אך דוחה טענות אחרות. התובעים לא נפסקו הוצאות כלשהן מהנתבע 1. עם זאת, הם נדרשים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנאשם 2.