ע"א 606/73

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה מתמקדים במועד הקובע להערכת סכום הפיצוי בגין מטלטלין בישראל. בשני המקרים מדובר במטענים מיובאים שניזוקו בעת העברתם לבעליהם. המטען יובא באוניות ישראליות והיה מבוטח על ידי חברות ביטוח ישראליות, אשר פיצו את הבעלים בדולרים כפי שנקבע בהתחייבויות הפוליסה שלהם. חברות הביטוח, תוך שימוש בזכות הסוברוגציה לפי חוק הביטוח העות'מאני, תבעו את הנזיקים הפוטנציאליים - חברות הספנות ורשות הנמלים - כדי לקבל בחזרה את תשלומיהם. עם זאת, הפיחות של הלירה הישראלית מול הדולר התרחש בין מועד האירועים לבין פסקי הדין. חברות הביטוח דרשו שיפוי על בסיס שער הדולר הנוכחי. בפסקי דין נפרדים הגיעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בתל אביב למסקנות שונות באשר למועד המתאים לחישוב הנזק. דעת הרוב של בית המשפט המחוזי העדיפה את מועד האירוע, ואילו דעת המיעוט תמכה במועד פסק הדין. בית המשפט העליון, בהחלטה פה אחד, קבע כי המועד הקובע להערכת הנזק צריך להיות מועד פסק הדין, למעט במקרים בהם החוק או הסכמת הצדדים מציינים מועד אחר. גישה זו מוצדקת במצבים בהם המעוול מחזיק או מעכב את הרכוש שניזוק, ובכך מעודד פיצוי במועד. בנוף כלכלי דינמי המאופיין בתנודות בערכי מטבע, קביעת הנזק במועד פסק הדין או במועד התשלום משרתת את האינטרסים של שני הצדדים ומרתיעה עוולות מלעכב תשלומים. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי קיומו של חוזה ביטוח אינו פוגע במעמדו של המזיק, שאינו צד לו. זכויות המבטח מוגבלות לאלה של המבוטח, כלומר אחריותו של המבוטח מוגבלת לסכום שהמבוטח היה זכאי לתבוע. עוד הדגיש בית המשפט כי בהיעדר הסכם נוגד, הפיצויים בישראל ישולמו רק במטבע המקומי. באשר למקרים הספציפיים, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית משפט השלום ברע"א 606/73, והחזיר על כנו את ההחלטה לפצות את חברת הביטוח על בסיס השער הדולרי ששרר במועד פסק הדין. מנגד, דחה בית המשפט את ע"א 126/74, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי לחשב את הפיצויים על פי השיעור במועד האירוע.