ת"א 2297/01

תקציר

פסק הדין דן בתביעת פיצויים של התובעים, שאדמותיהם הופקעו או נפגעו על ידי מדינת ישראל. האדמות המדוברות הן חלק ממטווח ירי צבאי וכמה קטעי כביש העוברים באזור האמור. התובעים טוענים כי ההפקעה והפגיעה בנכסיהם התרחשו מחוץ למסגרת החוקית ולכן הם זכאים לפיצוי על פי המשפט הציבורי, בפרט באמצעות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד הם טוענים כי חופש התנועה שלהם נפגע וכי המדינה התעשרה שלא בצדק על חשבונם, ובכך מצדיקים פיצוי על פי המשפט הפרטי, באמצעות חוק העשרה. הנתבעת, מדינת ישראל, טוענת כי אין בסיס משפטי לטענות התובעים וכי פעולות המדינה היו כדין על פי המשפט הציבורי. בנוסף, טוענת המדינה כי חוק ההתעשרות אינו חל במקרה זה משום שפעל כדין ולא הפיק כל טובת הנאה ממקרקעי התובעים. בית המשפט מצדד בנתבע בקובעו כי אין חובה כללית לפסוק פיצויים בגין מקרקעין שהופקעו או ניזוקו ללא הוראה חוקית לכך, ולא ניתן ליצור חובה כזו באופן שיפוטי. יתר על כן, בית המשפט קובע כי פעולות המדינה היו חוקיות וכי זכויות התובעים הוגבלו על ידי חוקים המאפשרים פגיעה שלטונית ברכוש לצרכי ציבור. לפיכך, התביעה לפיצויים לפי הדין הציבורי והפרטי נדחית. עם זאת, בית המשפט אינו פוסק בתביעת הפיצויים לפי פקודת הקרקעות, שכן היא לא נטענה דיה, ומשאיר אותה לתביעה עתידית, אם בכלל. אשר על כן, תביעת התובעים נדחית, והם חויבו ביחד ולחוד לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ.