ת"א 1589-08-07

תקציר

התובע, אדריכל במקצועו, תבע את העירייה על יתרת שכר טרחתו בגין שני חוזים: חוזה תכנון וחוזה פיתוח. חוזה התכנון נחתם ביולי 2000 ועסק בתכנון פרויקט נדל"ן גדול בגבעתיים. חוזה הפיתוח נחתם במאי 2002 ועסק בביצוע הפרויקט. התובע טען כי העירייה הפרה את החוזים בכך שלא שילמה לו את מלוא סכום האגרות שנקבעו בהם ומנעה ממנו להשלים את העבודות. העירייה טענה כי התובעת הפרה את החוזים ולכן ביטלה אותם. בית המשפט קבע כי החוזה התכנוני הסתיים כדין בהסכמה הדדית בדצמבר 2001. לפיכך, נדחו טענות התובעת על יסוד חוזה זה. בית המשפט מצא כי העירייה לא שילמה לתובע עבור העבודות שביצע על פי חוזה הפיתוח. התובעת הייתה זכאית לקבל 162,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 15.5.02 (מועד חתימת חוזה התכנון) ועד לתשלום המלא בפועל. התובעת גם ביצעה חלק מהעבודות הכלולות בחוזה הפיתוח אך לא שולמה עבורן. בית המשפט העריך עבודה זו וקבע כי התובעת זכאית לסך של 64,800 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 15.5.02 ועד לתשלום המלא בפועל. עוד קבע בית המשפט כי העירייה ביטלה שלא כדין את חוזה הפיתוח ולכן הפרה אותו. עם זאת, תביעת התובע לפיצויים בגין ההפרה נדחתה מאחר שלא התבססה על ראיות סבירות. גם תביעתו של התובע לפגיעה בשמו הטוב נדחתה מחוסר ראיות. העירייה חויבה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.