ס"ע 29449-10-10

תקציר

התובעת, מטפלת זרה בסיעוד, תבעה את שני מעסיקיה – הנתבע 1, אצלו עבדה באופן רשמי, והנתבע 2, שלטענתה עבד אצלו במקביל. היא דרשה תוספת שכר ותנאים סוציאליים עבור עבודתה אצל נאשם 2, וכן פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ותנאים סוציאליים שונים עבור עבודתה אצל הנתבע 1. השופטים פסקו לטובת התובעת, והורו לנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע תוספת שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי פדיון, דמי הבראה, דמי חגים ופיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה – כולם מחושבים על בסיס שכרו של התובע מהנתבעים 1 ו-2, והריבית שנצברה. השופטים לא קיבלו את תביעת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש, וקבעו כי תביעתה אינה חריגה דיה כדי לפסוק פיצוי כזה. המפתח לפסק הדין היה הקביעה כי התובעת פוטרה על ידי הנתבעת 1, ולא התפטרה, ולכן זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. עוד קבעו השופטים כי עדותה של התובעת מהימנה יותר מזו של הנתבעים בנוגע לעבודתה אצל הנתבעת 2, וכי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה לטענתם כי התובעת גנבה מהם כספים, אותם ניסו להשתמש בהם כתביעת קיזוז. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7500 ₪, ופסק הדין נתן לנתבעים 30 יום לעמוד בדרישות, או לשאת בחיובי ריבית נוספים.