ע"ש 1012/10

תקציר

המערערת ערערה על החלטת המשיב לדחות את בקשתה לנכות מס תשומות בגין הוצאות משפט שהוצאו בשנים 2005-2007, בקשר להליכים פליליים שננקטו נגדה. המשיב התיר ניכוי כזה לשנת המס 2004. השופטת קבעה, כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שחלק מהוצאותיה המשפטיות בשנים 2005-2007 הוצאו למטרות שאינן הגנתה הפלילית, ועל כן יש לקבל את עמדת המשיב כי כל הוצאותיה המשפטיות היו בגין הליך פלילי. לאחר מכן פנתה השופטת לשאלה האם ובאיזו מידה ניתן לייחס הוצאות אלה למערערת ולהוציא אותן לצורכי עסקיה. השופט מצא כי רק חלק מההוצאות ניתן לייחס למערערת, וכי רק חלק מהן הוצאו למטרות עסקיה. השופט קבע, כי שיקולי תקנת הציבור אינם מונעים ניכוי הוצאות משפט בהליך הפלילי, ועל כן יש לנכות את ההוצאות שניתן לייחס לעסקו של המערער. עם זאת, מאחר שהמשיבה לא קבעה את שיעור ההוצאות המוכרות לניכוי, ואת מרבית ההוצאות לא ניתן היה לייחס למערערת או להוציא בגין עסקיה, יכלה המערערת לנכות רק 25% ממס התשומות בגין הוצאותיה המשפטיות, כאמור בס' 18(ב) לתקנות מע"מ. לבסוף דחתה השופטת את טענת ההשתק של המערערת, וקבעה כי המשיב פעל בתום לב, וכי ממילא חל שינוי נסיבות בין שנות המס 2004-2005-2007. הערעור התקבל אפוא בחלקו, והמשיב חויב לאפשר ניכוי מס תשומות בשיעור 25% בגין הוצאותיה המשפטיות של המערערת בשנים 2005-2007.