עת"מ 1796/09

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לתשלום מיוחד לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (התשס"ה-2005) של עותרים שבבעלותם בית ביישוב המפונה בני עצמון. הבקשה מתייחסת לתשלומים עבור בית שבנייתו חרגה מהמ"ר הזכאי לפיצוי על פי החוק. ועדת הזכאות דחתה את בקשת העותרים לפיצוי על פי שומה פרטנית, שכן היתר הבנייה לבית המורחב הוצא לאחר המועד הקובע בחוק. גם הוועדה המיוחדת דחתה את הבקשה, מה שהוביל את העותרים לערער. הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם תכלית החוק מחייבת את תחילת בניית הבית לפני המועד הקובע על מנת להיות זכאי לפיצויי שומה פרטניים, כפי שנטען על ידי הוועדה המיוחדת. בית המשפט מצא כי התנאי היחיד לפיצוי שומה פרטנית הוא שלעותר היה היתר בניה לפני המועד הקובע. התנאי של תחילת הבנייה לפני המועד הקובע, שהוועדה המיוחדת הסיקה, אינו נכון ואינו נזכר בחוק. יתר על כן, בית המשפט מצא כי גם אם תנאי זה יחול על בתים חדשים, הוא לא יחול על תוספות לבתים קיימים. בית המשפט קבע כי מטרת החוק היא למנוע השקעות ספקולטיביות לאחר החלטת ממשלה על פינוי, ולא להעניש את מי שהתעלם מההחלטה והמשיך להשקיע בביתו. מאחר שהוועדה המיוחדת ביססה את החלטתה על פרשנות שגויה של החוק, ביטל בית המשפט את החלטתה והחזיר את העתירה לדיון נוסף בוועדה המיוחדת. הפעם על הוועדה להניח כי תכלית החוק היא כפי שהתווה בית המשפט, לבחון את נסיבות עניינם של העותרים ולשקול את הכספים שהשקיעו בבנייה לפני המועד הקובע. לבסוף חויבה הוועדה המיוחדת לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.