עמל"ע 10177-05-10

תקציר

עורך דין ישראלי ערער על החלטת בית הדין הארצי למשמעת לאשר את הרשעתו במספר עבירות משמעת ולגזור עליו פסילה לצמיתות. העבירות נגעו לו עיכוב ומעילה בפיקדונות לקוחות. שופטי הערעור הכירו אמנם בכשלים פרוצדורליים בהליך התלונה ובהתנהלות המשיב, אך לא היוו עילה מספקת לזיכוי, נוכח עוצמת הראיות נגד המערער. לגופו של עניין, הודה המערער כי קיבל את הכספים ולא החזיר אותם, אך לא הביא כל ראיה משכנעת שתתמוך בטענתו כי העביר את הכספים כדין לצד שלישי. השופטים גם מצאו את גרסתו לאירועים מדהימה וחסרת תימוכין ראייתיים. יתר על כן, בעוד שדחיית בקשתו של המערער לייצוג משפטי במימון המדינה הייתה טעות פרוצדורלית, היא לא פגעה באופן מהותי בהגנתו. באשר לגזר הדין, הסכימו השופטים כי שלילת העונש לצמיתות מידתית ביחס לחומרת העבירות, ובפרט מעילה בכספי לקוחות, שפגעה באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. עם זאת, שופט אחד הפחית את ההוצאות שנפסקו למשיב בשל ליקויים פרוצדורליים. הערעור נדחה, ופסק הדין וגזר הדין אושרו, תוך הפחתה מינורית בהוצאות.