ד"מ 4113/09

תקציר

התיק סובב סביב פיטורי עובדים ותביעתם לפיצוי שווה ערך לשכרם הרגיל, שכן לא ניתנה הודעה מוקדמת על פיטורים. העובדים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה, ותביעתם הופנתה כלפי מעסיקם הקודם ולא כלפי המעסיק החדש. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי התובעים הייתה כי הם זכאים לדמי הודעה מוקדמת, שכן לא קיבלו הודעה מוקדמת על פיטורים ממעסיקם לשעבר, כנדרש בסעיף 2א לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות. עם זאת, בית הדין פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי מטרת ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובדים להיערך לפיטורים ולמצוא עבודה חלופית, דבר שלא היה נחוץ במקרה זה מאחר והתובעים המשיכו לעבוד ברציפות באותו מקום עבודה. כמו כן, בית הדין מצא כי טענת התובעים בדבר הרעה בתנאי העבודה לאחר המעבר לחברה החדשה אינה רלוונטית לתביעה הנוכחית, שכן היא לא הועלתה כנגד המעסיק החדש ופיצויי הפיטורים כבר שולמו. עוד ציינה השופטת כי זכותם של התובעים להודעה מוקדמת נותרה בעינה ולא נפגעה מחילופי מעסיקים. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לכסות את הוצאות הנתבעת, תוך אפשרות לבקש רשות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.