עב"ל 27228-10-18

תקציר

עניינו של הערעור בדחיית תביעתו של המערער לקצבת זקנה על ידי המוסד לביטוח לאומי (המכון) בטענה שלא צבר תקופת אכשרה מספקת. המערער, תושב בלגיה שעלה לישראל בילדותו, עזב את ישראל בשנת 1974 כדי ללמוד צילום באנגליה. הוא לא חזר לאחר סיום לימודיו. תביעתו של המערער לקצבה נדחתה משום שהיה מבוטח רק 140 חודשים, בעוד שדרישת הזכאות היא 144 חודשים. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את טענת המערערת, וקיבל את טענת המכון כי המערער לא היה תושב ישראל מאז שעזב את הארץ, ולכן לא צבר את תקופת האכשרה הנדרשת. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי יש לראות בו תושב במהלך לימודיו, או לפחות בארבעת החודשים הראשונים של שנת 1974, אשר יקנו לו את חודשי הביטוח הדרושים כדי להיות זכאי לפנסיה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, והסכים עם בית הדין האזורי כי המערער לא הביא ראיות מספיקות להוכחת תושבותו בתקופה הרלוונטית וכי הצהרתו משנת 1998 לפיה לא היה תושב מאז שנת 1974 לא נעשתה רטרואקטיבית. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי טענת התושבות של המערער במהלך לימודיו הועלתה בשלב מאוחר ולא נתמכה בראיות אובייקטיביות. מבחינה סובייקטיבית, התנהגותו של המערער הצביעה על כך שהוא ראה עצמו כתושב חוץ בתקופה זו. לפיכך, הגיע בית הדין לעבודה למסקנה כי מרכז חייו של המערער עבר לחו"ל בשנת 1974 וכי הוא אינו זכאי לקצבת זקנה.