ערר 8112-06-21

תקציר

היטל השבחה, מס המוטל לפי סעיף 196א לחוק, הוא נושא פסק דין זה. המערערת, שמכרה את חלקת המקרקעין הנדונה, ערערה על החלטת הוועדה המקומית להטיל היטל השבחה עליהם ולא על הרוכשים. התכנית הגדירה את הקרקע כ"אזור מיוחד" ואפשרה הקמת מבנה מגורים לדיור מוגן. הסכם המכר בין המערערת לבין הרוכשים חילק את האחריות לתשלום היטל ההשבחה בהתאם לעיתוי אישור התכנית. הרוכשים הגישו בקשה להיתר עם הקלות נוספות, כולל הגדלת מספר הקומות. הוועדה המקומית סברה בתחילה כי תכנית ג'2, שאפשרה הרחבה זו, אינה חלה על הקרקע משום שיועדה לדיור מוגן. לפיכך, לא הטילו על המערערת היטל השבחה בגין תכנית זו. אלא ששנים לאחר מכן שינתה הוועדה המקומית את פרשנותה והוציאה שומת היטל השבחה. ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כי שינוי הפרשנות של הוועדה המקומית אינו מהווה "טעות" שתצדיק הטלת היטל רטרואקטיבית. לטענתם, האינטרס הציבורי בפרשנויות יציבות ומסוימות של חוקי התכנון גובר על כך שהמוכרים חשופים לפרשנויות משתנות שנים לאחר המכירה. בנוסף, הוועדה ציינה כי הערכת הוועדה המקומית בעת המכירה, שלא מצאה היטל השבחה, לא הייתה בלתי סבירה או נעשתה בחוסר תום לב, מה גם שהוועדה המקומית עצמה היא זו שפירשה את התוכניות. הוועדה הגיעה למסקנה כי יש לבטל את היטל ההשבחה ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.