בר"מ 394/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע למדיניות רשות האוכלוסין וההגירה (הרשות) כלפי מבקשי המקלט. המדיניות המדוברת מתייחסת להארכת רישיונות ישיבה למבקשי מקלט. בעבר ניתן היה לחדש היתרים אלה בכל אחד ממשרדי הרשות, אך בשנת 2013 החלה הרשות במתקנים ייעודיים למטרה זו. ההיתרים הוארכו אוטומטית במהלך מגפת COVID-19, אך חזרו לחידוש פנים אל פנים במאי 2021. בנובמבר 2022 חזרה הרשות להארכות ממוחשבות, אך זו בוטלה בדצמבר וחייבה את מבקשי המקלט להתייצב באופן אישי בלשכות ייעודיות. מבקשי מקלט נקראים לחדש את רישיונותיהם, אך המערכת לוקה בפגמים, ומבקשי מקלט רבים נתקלים בקשיים בחידוש רישיונותיהם. המבקשים, שהגישו עתירה נגד הרשות, ביקשו צו ביניים להארכה אוטומטית של ההיתרים עד להכרעה בעתירה. לטענתם, השיטה הנוכחית גורמת נזק משמעותי למבקשי המקלט. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה בקשה זו, והביא את המבקשים לערער. עם זאת, הערעור נדחה מתוך הבנה כי צו הביניים המבוקש ישנה את המדיניות הקיימת וניתן יהיה למתן את הפגיעה במבקשי המקלט. יתר על כן, בית המשפט סבר כי ניתן להכריע בעתירה בהקדם מבלי לגרום נזק בלתי הפיך, והרשות גילתה נכונות לבחון ואולי להתאים את מדיניותה ביחס למבקשי המקלט. לפיכך, הערעור נדחה, והותיר את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים על כנה.