ת"א 2360/08

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו שני עורכי דין, התובעים, נגד לקוחותיהם לשעבר, בדרישה לקבל את שכר טרחתם שלא שולם בתוספת פיצויים צפויים בגין הפרת חוזה. התובעים היו אמורים לספק שירותים משפטיים להפשרת ושינוי ייעוד הקרקע של הנתבעים לצורכי בנייה. בין הצדדים נחתמו שני הסכמים, בהם נקבעו השירותים המשפטיים שיינתנו על ידי התובעים ושכר הטרחה הנלווה להם. עם זאת, הנתבעים ביטלו את ההתקשרות עם התובעים בטרם עת, בנימוק של דרישת קבלנים חדשים. לאחר מכן תבעו התובעים את שכר טרחתם שלא שולם ואת נזקיהם הצפויים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הנתבעים, אך בית המשפט העליון הפך חלקית את ההחלטה, ומצא את הנתבעים אשמים בהפרת החוזה ללא סיבה סבירה, וקבע כי התובעים זכאים לפיצויים צפויים. בעקבות זאת הוגשה התביעה הנוכחית לקביעת גובה הנזקים המגיעים לתובעים. בית המשפט מצא כי התובעים זכאים ל-1% ממחיר המכירה של כל דירה בפרויקט, לא כולל מע"מ, בתוספת מע"מ, כמפורט בחוזה. שיעור ההפחתה בגין ההשקעות הלא מנוצלות וההוצאות החסכונות של התובעים נקבע על 0.5%. בית המשפט פסק גם במספר סוגיות נוספות, ובהן היקף הפרויקט בגינו היו זכאים התובעים לשכר טרחה, והיריבות בין התובעים לבין אחד הנתבעים – חברה הנשלטת לכאורה על ידי הנתבעים האחרים. נמצא כי לחברה אין יריבות עם התובעים, והתביעה נגדה נדחתה. ההחלטה הוכרזה כזמנית, והסכום הסופי המגיע לתובעים נותר לחישוב על פי העקרונות שהותוו בהחלטה, כאשר פסק הדין יינתן לאחר השלמת חישובים אלה.