ע"פ 17291-03-09

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, אשר מצא את המערער אשם בביצוע מעשים מגונים בשני קטינים. האירועים אירעו בחודש יוני 2005, עת ביקרו הקטינים בפיצרייה של המערער. המערער הורשע בחמש עבירות ונגזרו עליו 36 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וחויב לשלם למתלוננים פיצויים בסך 50,000 ₪. הדיון התקיים בדלתיים סגורות. המערער טען כי עדויות הקטינים זוהמו באופן משמעותי ופגעו במהימנות הראיות. עוד טען כי נפל כשל חקירתי בכל הנוגע לבדיקת זירת האירועים וסוג האופנוע שהיה מעורב באחד האירועים. המשיב טען כי החלטת בית משפט קמא התבססה על עדויות הקטינים, אשר נבדקו על ידי בית המשפט ונמצאו אמינות. השופט שצפה בקלטות חקירת הקטינים וקרא את התמלילים, הסכים עם הערכת בית משפט קמא ולא מצא כל זיהום בעדויות. השופטת גם הסכימה עם מסקנתו של בית משפט קמא כי אין מקום להטיל דופי בהתנהלותו של חוקר הילדים. עם זאת, השופט מצא כי הראיות התומכות עליהן הסתמך בית משפט קמא אינן מספיקות כדי לבסס הרשעה בשניים מהאירועים בשל היעדר ראיות סיוע הנדרשות בחוק. לפיכך, הציע השופט לזכות את המערער מהאישומים הנוגעים לשני אירועים אלה, ולהותיר את ההרשעה הנוגעת לשלושת האירועים האחרים על כנה. שאר השופטים הסכימו עם חוות הדעת והתוצאה. המערער זוכה מהאירועים הידועים כשטיפת כלים וטילים מחמת ספק סביר, ואילו ההרשעה בשלושת האירועים האחרים נשמרה.