עת"מ 17168-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות מקלט רבות בישראל, לעתים קרובות על בסיס נימוקים דומים, אם לא זהים. העותרים מבקשים לבטל את החלטות המשיב שלא להכיר בהם כפליטים ולהישאר בארץ עד לטיפול בעתירותיהם. הם טוענים שיש להם פחד מבוסס היטב מפני רדיפה המסכנת את חייהם, ולכן מבקשים מעמד פליט על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951). המדינה, לעומת זאת, מבקשת לדחות את העתירות, בטענה כי מדובר בניסיון להאריך שהות בישראל מטעמים כלכליים ובמידה רבה הם חסרי שחר. מאות עתירות כאלה הכבידו על המערכת, מה שהוביל לנוהל החדש משנת 2011 לסינון וסינון יעיל של בקשות. השאלה המשפטית המרכזית היא האם ניתן להחיל את הנוהל החדש רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני יישומו. בית המשפט קובע כי בקשות לצווי ביניים צריכות להיות מטופלות באופן הבא: (א) עתירות שהן ריקות לכאורה, ללא ראיות לסכנת חיים, יש לדחות על הסף, במיוחד אם הן בסך הכל ניסיונות להרוויח עוד זמן בארץ. (ב) עתירות המצביעות לכאורה על סכנה לחיי העותר יש ליתן צו ביניים ולהעמידן לדיון. (ג) במקרים אחרים יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו במתן צו ביניים, ויישען על נתינתו אם קיים ספק לגבי ביטחונו של העותר. (ד) החלטות ספציפיות יתקבלו לגבי בקשות ספציפיות. השופט מדגיש את הצורך שעורכי הדין יבחרו בקפידה תיקים ראויים ולא יגישו עתירות, ומזהיר מפני גביית שכר טרחה אישי בגין עתירות שנדחו. במקרה הספציפי הנדון, העותר, אזרח תאילנד, שוהה בישראל שלא כדין למעלה משש שנים. העתירה נעדרת פרטים וראיות לאיומים כלשהם והיא זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהוגשו על ידי אותו עורך דין. לפיכך, השופט קובע כי מדובר בעתירה ריקה, והיא נדחית על הסף, מבלי שניתנו סעדים חלופיים. על ההחלטה חתום השופט ד"ר קובי ורדי.